פסק-דין בתיק תנ"ג 2046-12

1.      הוגשה לבית המשפט תביעה ולצידה בקשה לאישורה כתביעה נגזרת (להלן: "הבקשה לאישור"). לאחר שהוגשה תגובות המשיבות לבקשה לאישור הונח על שולחנו של בית המשפט לאישור הסדר פשרה.

תמצית טענות הצדדים בבקשה לאישור

2.      בבקשה לאישור נטען כי ביום 25.4.1994 אישרה אסיפת בעלי מניות מליסרון (להלן: " החברה") התקשרות בהסכם ניהול בין החברה לבין בעלי השליטה בה באותה עת. עוד נטען כי דמי הניהול בהתאם להסכם שולמו לבעלי השליטה עד ליום 15.11.2011.

3.      בבקשה לאישור נטען כי דמי הניהול לא השתנו, גם כאשר חלק מבבלי השליטה מכרו את אחזקותיהם במניות החברה, וכך הגדילה עופר השקעות, בעלת השליטה בחברה, את דמי הניהול שגרפה לכיסה, עד שבשנת 2004 נותרה בעלת השליטה היחידה וכך גרפה 100% מדמי הניהול.

4.      לטענת המבקש, השינויים בדמי הניהול שגרפה עופר השקעות בשנת 2000 ושנת 2004, הן למעשה עסקאות עם בעל שליטה שלא אושרו כדין.

5.      הסעד שהתבקש היה סעד כספי של השבה או פיצוי בגין נזקי החברה בגובה מלוא דמי הניהול ששולמו לעופר השקעות, החל משנת 2000 ועד נובמבר 2011 - סך של כ-18 מיליון ש"ח.

6.      לטענת המשיבות, עופר השקעות קיבלה את דמי הניהול כדין. ברמה העובדתית נטען כי עד לשנת 2004 לא צמח חלקה של עופר השקעות בדמי הניהול. לאחר מכן, נטען כי מאחר שעופר הקשעות נתנה את מלא שירותי הניהול, אין זה חריג שהיא זו שגרפה לכיסה את מלא דמי הניהול.

7.      עוד נטען כי הדברים קיבלו ביטוי מלא בדווחי החברה לאורך השנים, מבלי שאיש העלה טענה על כך שהעסקה לא אושררה על ידי אסיפת בעלי המניות לאחר שעופר השקעות הפכה להיות ספק שירותי הניהול הבלעדי. כך, נטען כי התביעה התיישנה.

8.      באשר לסעד, נטען בין היתר כי הוא מתעלם מהשיהוי המשמעותי בהגשת התביעה, ובזכאות עופר השקעות לדמי ניהול ראוים עבור השירותים שסיפקה בפועל לחברה.

9.      בנוגע למשיבה 3, נטען כי לא היה מקום לצרפה כמשיבה, שכן אין מחלוקת שדמי הניהול לא שולמה לה אלא לעופר השקעות.

10.  במסגרת הסכם הפשרה הוסכם כי, מבלי להודות באף אחת מטענות המבקש, תשיב עופר השקעות לחברה סכום כולל וסופי של 4,970,000 ש"ח בתוך 30 ימים מאישור הסכם הפשרה על ידי בית המשפט. התשלום יהווה פיצוי שלם, מלא, סופי ומוחלט בקשר עם דמי הניהול ששולמו לעופר השקעות.

11.  בנוסף לסכום שיוחזר למליסרון, סוכם כי עופר השקעות תישא בסכומים הבאים:

                                 א.         גמול לתובע בסך 100,000 ש"ח.

                                  ב.         החזר הוצאות לתובע (כולל אגרה) בסך 4,500 ש"ח.

                                  ג.          שכר טרחת עו"ד לב"כ המבקש בסך 745,500 ש"ח  בתוספת מע"מ (15% מהסכום שמוחזר לחברה).

                                  ד.         החזר הוצאות לרשות ני"ע בגין חוות דעת מומחה בסך 80,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

12.  בהוראת בית המשפט, הצדדים פרסמו את הסדר הפשרה בשני עיתונים יומיים. בהודעה פורטו פרטי ההסכם והציבור הוזמן להגיש התנגדויות לבית משפט זה עד ליום 3.3.2013. לא הוגשה כל התנגדות.

13.  רשות ניירות ערך מסרה אף היא את עמדתה, לפיה לאחר שבחנה את פרטי ההסדר, לא מצאה לנכון להתנגד לו.

14.  לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה, מצאתי לנכון לאשר אותו כלשונו.